קו עיתונות דתית בע"מ נ' חד פעמית ירושלים בע"מ

החלטה

1.על פי כתב התביעה, הזמינה הנתבעת מהתובעת שירותי פרסום בעיתון. התובעת פרסמה את הזמנות הנתבעת מצד אחד ואילו מצד שני נותרה הנתבעת חייבת סך של 112,114 ₪ בגין שירותי הפרסום ומשלא נפרע החוב הוגשה התביעה.

2.ביום 13.3.13 לאחר שהנתבעת לא התגוננה בפני התביעה ניתן כנגדה פסק דין בהתאם לכתב התביעה.

3.הנתבע עותרת לביטול פסק הדין. לטענתה, היא לא קיבלה את כתב התביעה והזמנה להגיש כתב הגנה. המצהיר מטעמה טוען בתצהירו כי הנהלת הנתבעת מצויה במושב אחיסמך ולא בירושלים.

לגוף התביעה, טוענת הנתבעת כי ביום 6.6.10 נחתם הסכם בין התובעת מצד אחד לבין הנתבעת מצד אחד וצד ג' נוסף. על פי הסכם זה נטלה על עצמה התובעת לבסס פרסומים אודות מוצריה של הנתבעת. התובעת, כך נטען, הפרה אתך ההסכם בכך שלא פרסמה את מלוא היקף הפרסומים שהיה עליה לפרסם וזאת חרף העובדה כי שילמה את מלוא התמורה בגין כך.

בנוסף, נטען כי לאור ההסכם הנ"ל יש לחייבה רק במחצית החוב, כל שייקבע.

4.התובעת בתגובתה טוענת כי כתב התביעה וכתבי הדרישה שנשלחו בדואר רשום אל הנתבעת על פי כתובתה הרשומה אצל רשם החברות ואלה אכן הגיעו אליה, כך גם פסק הדין.

ככל שהנתבעת שינתה את מענה הרשום ולא דאגה לעדכן את כתובתה אצל הגורמים המוסמכים, אין לה אלא להלין על עצמה ולשאת בתוצאות מחדלה.

לעניין הגנתה של הנתבעת, חולקת התובעת על גירסת ההגנה, ובעיקר טוענת היא כי החוב הנתבע מתייחס לפרסומים שנעשו לאחר תום תוקפו של ההסכם.

5.הלכה מימים ימימה הינה כי מטרתו העיקרית של בית המשפט היא להכריע בגוף הסכסוך המובא בפניו ולהגיע לחקר האמת. נעילת דלתות בתי המשפט בפני הצד הרוצה להשמיע טענותיו בגלל טעות, מחדל או רשלנות אינה רצויה. במילים אחרות, אין לנעול את שערי בית המשפט. על חטאו ניתן להעניק בפסיקת הוצאות.

הלכה חשוב נוספת שיש לציין היא כי זכות הגישה לערכאה הדיונית היא זכות יסוד מוגנת.

6.עת בא בית המשפט להכריע בבקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד עליו לשקול שני שיקולים: הראשון, מה היתה הסיבה לאי הגשת כתב הגנה במועד והאם היה הדבר נעוץ בזלזול בבית המשפט או היסח דעת ואפילו רשלנות. השני, ולו נודעת חשיבות רבה יותר, מהם סיכויי ההגנה של מבקש הביטול, שכן אם לא תצמח למבקש תועלת מביטול פסק הדין אין כל טעם לעשות כן.

מבקש הביטול אינו נדרש להוכיח, בשלב זה, כי עומדת לו הגנה איתנה ודי בכך שיוכיח קיומה של הגנה לכאורית.

7.על רקע האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכל מסקנה כי לא נפל כל פגם בהמצאת כתב התביעה לידי הנתבעת.

לאור מסקנה זו, ביטול פסק הדין נתון לשיקול דעתו של בית המשפט.

לעניות דעתי, עמדת הנתבעת ברף שנקבע בפסיקה, לפיה די להציג קיומה של הגנה לכאורית וכי בין הצדדים נטושה מחלוקת שיש לברר לגבי גובה החוב ומקורו.

8.לאור האמור לעיל, אני מורה על ביטול פסק הדין.

הנתבעת תישא בהוצאות ההליך בסך של 5,000 ₪ ללא קשר לתוצאות בתיק העיקרי.

הנתבעת תגיש כתב הגנה בתוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה.

ניתנה היום, ח' כסלו תשע"ד, 11 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.